פסק-דין בתיק ת"א 17993-08

הנתבע 1 שכר מהנתבעת 2 חנות במרכז מסחרי שבבעלותה, והפעיל בה עסק למכירת מזון מהיר. סמוך לתום תקופת השכירות, התקשר הנתבע עם התובע בהסכם שלפיו הציוד של העסק יימכר לתובע, שהיה מעוניין להמשיך ולהפעיל את העסק במקום. לטענת התובע, שילם את מלוא התמורה שעליה הוסכם, ואילו הנתבע טוען שלא שולמה במלואה. כך גם לא נחתם הסכם שכירות בין הנתבעת לבין התובע, שלפיו החנות תושכר לתובע, והוא לא יכול היה להמשיך בהפעלת העסק במקום הנתבע. במקביל, מאחר שהנתבע לא פרע את מלוא חובותיו לנתבעת, עכבה הנתבעת את הציוד של העסק, שלטענת התובע נמכר לו.

בתביעתו, עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 138,175 ש"ח, המורכב מסכומים אלו: סך של 98,175 ש"ח שלטענתו שילם לנתבע עבור הציוד; סך של 30,000 ש"ח המהווה לטענתו, את הפסד הרווחים שהעסק אמור היה להניב לו במשך שלושת החודשים הראשונים להפעלתו; סך של 10,000 ש"ח עבור אבדן זמן, טרחה, הוצאות ששילם לעורכי דין וכיוצא באלו הוצאות.

א.         רקע דיוני

2.         כתב התביעה הוגש ביום 31.8.2008, כתב ההגנה מטעם הנתבעת הוגש ביום 6.10.2008 וכתב ההגנה מטעם הנתבע הוגש ביום 2.12.2008.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 4.1.2010 בפני כבוד השופט אלכסנדר רון, הסכימו הצדדים לשתף פעולה לשם מכירת הציוד, וכי התמורה תופקד בקופת בית המשפט. עד היום לא הופקד דבר בקופת בית המשפט, ולא ידוע אם נמכר.

3.         בחודש ספטמבר 2010 הועבר התיק להמשך שמיעתו לפניי. ההוכחות נשמעו ביום 30.11.2010 וביום 13.12.2010. סיכום טענות התובע הוגש ביום 16.1.2011, סיכום טענות הנתבע הוגש ביום 10.3.2011, סיכום טענות הנתבעת הוגש ביום 31.3.2011 ותשובת הנתבע לסיכומי הנתבעת הוגשה ביום 14.4.2011.

ב.         השאלות השנויות במחלוקת

4.         המסכת העובדתית עוסקת בשלוש מערכות יחסים. השאלות הטעונות הכרעה נובעות במידה רבה משאלת השלכתה, אם בכלל, של מערכת יחסים אחת על מערכות היחסים האחרות. שלוש מערכות היחסים והשאלות השנויות במחלוקת ביחס אליהן, הן אלו:

הראשונה, מערכת היחסים שבין הנתבע לבין הנתבעת, הנובעת מהסכם השכירות, שלפיו שכר הנתבע מהנתבעת חנות לממכר מזון מהיר. בתום תקופת השכירות, נותר חוב כספי שחב הנתבע לנתבעת, מסיבה זו ולהבטחת כיסוי חובות הנתבע, עיכבה הנתבעת את הציוד שהיה בחנות.

השנייה, מערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבע, הנובעת מהסכם שעל-פיו התובע רכש מהנתבע את הציוד שהיה בחנות, מתוך כוונה להמשיך ולהפעילה. אין מחלוקת שהציוד לא נמסר לתובע, שהרי עוכב כאמור, בידי הנתבעת. המחלוקות העיקריות הן בשתי שאלות: האחת, האם התובע שילם לנתבע את מלוא התמורה שעליה הוסכם. השנייה, שאלת אחריותו של הנתבע לכך שהתובע לא מימש את ההסכם שנכרת ביניהם. כך גם השאלה, אם על הנתבע להחזיר לתובע את הסכום ששילם עבור רכישת הציוד, ואם על הנתבע לפצות את התובע כנטען בכתב התביעה.

השלישית, מערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבעת, הנובעת מהמשא ומתן שנוהל בין צדדים אלו לקראת הסכם שכירות, שלפיו ישכור התובע את החנות וימשיך לנהל במקום עסק למכירת מזון מהיר. אין מחלוקת שמשא ומתן זה נוהל, וכך גם אין מחלוקת שלא הבשיל לידי הסכם. המחלוקות הן בשתי שאלות: האחת, האם נכרת הסכם, הגם שהסכם השכירות עצמו לא נחתם. השנייה, שאלת אחריותה של הנתבעת לכך שהתובע לא קיבל את הציוד שרכש מהנתבע. כך גם שאלת אחריות הנתבעת לנזקים הנטענים בכתב התביעה, הנובעים מכך שהתובע לא המשיך להפעיל את החנות.

5.         הגם שעיקר המחלוקות בין הצדדים הן עובדתיות, מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת. נדון תחילה בשלוש מערכות היחסים האמורות, תוך התייחסות לגרסאות הצדדים ביחס לעובדות השנויות במחלוקת. לאחר מכן נידרש לשאלות הנובעות משלוש מערכות היחסים, ולמחלוקות הטעונות הכרעה בפסק הדין.

ג.         העובדות הרלוונטיות (שלוש מערכות היחסים שבין הצדדים)

(1)        מערכת היחסים שבין הנתבע לבין הנתבעת

6.         בהתאם להסכם שכירות שנכרת בין חברת "יוס ואני בע"מ", שהנתבע הוא בעליה והערב לחובותיה, לבין בעליו הקודמים של המרכז המסחרי בשכונת גילה, שכר הנתבע חנות במרכז המסחרי והפעיל בה סניף של רשת "בורגר-ראנץ'". הנתבעת רכשה את הזכויות במרכז המסחרי במסגרת הליך כינוס נכסי הבעלים הקודמים, ובאה במקומם בין השאר גם בהסכמי השכירות עם שוכרי החנויות בקניון, וביניהם הנתבע. על-פי הוראת הסכם השכירות בעניין מועדי הפסקת השכירות, הודיע הנתבע ביום 1.7.2007 על הפסקת השכירות ביום 5.10.2007.

7.         החל מחודש מאי 2007 לא שילם הנתבע לנתבעת את דמי השכירות ואת דמי הניהול, וחרף פניות אליו מצד הנתבעת, נותר הנתבע חייב לנתבעת סכום העולה על 54,000 ש"ח (לפי עדות נציג הנתבעת, מר אבי בירנבאום, טרם נערכה התחשבנות סופית). על פי הסכם השכירות (נספח 1 של התצהיר של בירנבאום), אי תשלום דמי השכירות ותשלומים אחרים, מהווה הפרה יסודית של ההסכם (סעיף 13.1 בהסכם). עוד נקבע בהסכם, שאם הופר הפרה יסודית, כי אז רשאית הנתבעת לנתק את המושכר מזרם המים ומזרם החשמל, להחליף מנעולים ולפנות אותו מכל חפץ וציוד (סעיף 23(ג) בהסכם). כך גם נקבע שבנסיבות אלו, כל חפץ שיפונה מן המושכר יועבר לאחסון על חשבון השוכר, אשר יהיה רשאי לקבלו לידיו רק לאחר שיפרע את חובותיו. אם לא יעשה כן תוך שבעה ימים, יוכל המשכיר למכור את החפצים שפינה מהמושכר ובתמורה שתתקבל לכסות את הוצאותיו, את הוצאות האחסון, ולאחר מכן את תשלום חובותיו של השוכר (סעיף 19(ד) בהסכם).

מאחר שכאמור, הנתבע לא פרע את חובותיו, הוחלפו המנעולים בחנות ביום 5.10.2007, והציוד שהיה בה עוכב בידי הנתבעת.

8.         העובדות האמורות, פורטו בהרחבה בתצהירו של מר בירנבאום. הנתבע מצדו, לא הצהיר על כך, ולא הזכיר את חובותיו לנתבעת, אלא בעקיפין. בעדותו אישר שנותר חייב כספים לנתבעת. בכל מקרה, העובדות האמורות אינן שנויות במחלוקת, ולכן לא ראיתי לנכון להתעכב על דברי הצדדים בעניין זה, ואף לא להפנות אל העדויות והראיות שמהן עולות עובדות אלו.

(2)        מערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבע